כי ממני באת ואלי תשוב

ציירתי אותך סבתא צילום מלפני המלחמה לפני היריות, הרציחות, הרעב, הקור המקפיא, החרדות ציירתי אותך על דפי הספר של סבא ולו רק בכדי להגיד לך יהיה בסדר מאמא

סבא כתב בספר „גורל“ שבזמן הבריחה מהנאצים כתינוק גססת שלוש פעמים, באחרונה כבר נפרדו ממך אבל סבא כותב שבכל פעם הגיעו „הגדיים השמימיים“ והצילו אותך ב־2018, לפני יום הולדתך ה־79 החל בט״ו בשבט הגדיים השמימיים לקחו אותך איתם וכמו שהילה אמרה „סבא ישאר תמיד בליבנו“

חשבתי על הדרך היום כשפסעתי בין העצים מהורהר חשבתי על הדרך אז שעשיתם ביער מוכים וחסרי כל מפוחדים וחוששים לחיי הילדים חשבתי על הדרך לפני מספר ימים שעשינו בכביש בין נפילות טילים מפוחדים וחוששים לחיי הילדים כנראה זאת דרכנו ואולי לא

הציור מבוסס על זיכרונות ילדות של אירועים ושמחות בחוג משפחתי, משפחה של שורדי שואה אשר חוו את זוועות הנאצים על בשרם ואיבדו רבים מבני משפחתם. כילד, תמיד הרגשתי מתח סמוי באירועים המשפחתיים. הרגשתי שמתחת לשמחה מסתתר סוד, סיפור שאף אחד לא רוצה, או יכול, לספר. מישהו מתחיל לדבר ומישהו אחר משתיק אותו, ולוחש ביידיש: „שששש... לא לפני הילדים“. הציור בא להסיר את המסכה: הרקע מחשיך, השולחן עמוס המטעמים נמוג, פני הנוכחים נעלמות, ובמקומן נחשף „הסיפור החבוי“ באמצעות דפי הספר „גורל“. נדמה שלרגע הצלחתי לשחרר את משפחתי משתיקתה הכואבת.

ערב ערב סבא קילפת מעליך את בגדי הפועל העברי בארץ ישראל והתכסית בקדרות של זיכרונותיך מהשואה וכתבת הדבר בער בך עטף אותך ויכולת ואני ערב ערב מסיר את בגדי כמתכנן עברי בארץ ישראל וטומן ידי בפחם כמוך

אבי גרשון ויוסף נסטנפובר (מימין), זכרונם לברכה, היו בני דודים ושניהם צלמים. הייתה ביניהם אחווה מיוחדת מאוד ואהבה גדולה, ואבא תמיד קרא ליוסף „הגיבור“. יוסף, המבוגר מאבי ב־18 שנה, היה צלם לפני המלחמה. הוא הצליח לברוח מהגטו ערב חיסולו בידי הנאצים ולהצטרף לפרטיזנים, ואיתם נלחם לאורך כל המלחמה. אבא, שהיה ילד במלחמה, גסס שלוש פעמים ושרד. בציור שילבתי את עדותו של יוסף ל„יד ושם“ על בריחתו מהגטו, ואת עדותו של סבי מתוך ספרו „גורל“ על קורות המשפחה בשואה.